1. העניין שבפני, התנגדות לביצוע שטר חוב, אשר הוגש לביצוע במסגרת תיק הוצאה לפועל אשר מספרו 02-21170-12-0.
2. שטר החוב אשר הוגש לביצוע , נעשה לכאורה ביום 20.1.2012, ע"ס 36,600 ש"ח. עוד יצוין כי ע"ג השטר נרשם "התמורה קיבלתי במזומן", ואולם שם הנפרע לא נרשם.
3. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר, ותמך את התנגדותו בתצהיר. אציין, כי על פניו, ההתנגדות הוגשה בצורה לקויה, שכן התצהיר נעשה על דרך ההפניה, ולא כלל כל טענת הגנה שהיא. בהקשר זה, טען ב"כ הנתבע כי באותו שלב לא היה הנתבע מיוצג, ויש לנהוג עמו לקולא בהקשר זה - בעוד התובעת סבורה, כי לו מטעם זה בלבד, יש לדחות את ההתנגדות.
4. תצהיר "בג"צי" כפי שהוגש, אין בו די, ואין אף להסתפק בתצהיר הנערך על דרך ההפניה, אלא יש לערוך תצהיר מפורט המבהיר את טענות ההגנה ויורד לפרטי פרטים, ובהיעדר תצהיר, אין למעשה, טענות הגנה (
ע"א 166/90 אזולאי נ' א"ב מפעלי תיירות אילת בע"מ,
ע"א 16/89 ורדים חברה לגידול פרחים נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ).
5. הגם שמן הראוי היה לעצור כבר בשלב זה, אתייחס ליתר הטענות הרלוונטיות בהקשר זה.
6. הטענות הבודדות המופיעות בהתנגדות (אם כי אינן מפורטות בתצהיר), הינה הטענה כי התובעת נקטה בשני הליכי הוצאה לפועל המיועדים לגבות את אותו החוב ממש, ולפיכך מדובר לטענתו בכפל הליכים אסור, וכן הטענה כי העסקה נחלה כישלון תמורה.
7. בנוסף לכל זאת, ב"כ הנתבע העלה בשלב הדיון בהתנגדות טענות רבות, אשר זכרן לא בא במסגרת ההתנגדות; בין היתר, טען הנתבע לפגמים בשטר (חוסר בשם הנפרע וכן ציונו של הנתבע הן כערב והן כחייב עיקרי), להטעיה בחתימה ע"ג המסמך, לחתימת השטר בהרשאה, לפגמים הנוגעים לדין החל בעניין הלוואות חוץ בנקאיות.
8. בכל הנוגע לטענות אשר נרשמו בהתנגדות גופא, כאמור בסעיף 6 לעיל, דינן של שתי הטענות להידחות. העובדה כי ננקטו הליכים מקבילים לגביית חוב ספציפי משני חייבים שונים בשני הליכים שונים, אינה מקימה עילת הגנה - זאת כל עוד לא נפרע מלוא החיוב לשמו ננקטו אותם שני הליכים מקבילים. זכותה המלאה של התובעת, לבחור באיזה סדר רשאית לנקוט היא בהליכים אלו (למעט מקרים בהם הדין מגביל זאת) - כל עוד לא נגבה יותר מאשר החוב הפסוק.
9. בכל הנוגע לטענה בדבר כישלון תמורה, דינה של הטענה להידחות מאליה; טוען הנתבע, כי כישלון התמורה נוגע לכך כי התמורה לא שולמה אליו, אליו ניתנה לידיו לצורך העברתה לאביו, ולפיכך טוען הוא כי לא קיבל כל תמורה. מדובר בטענה אשר מועלית, תוך אי הבנה ברור של מהות הטענה; ככל שתתקבל גרסת הנתבע (עליה לא נחקר) כי הוחתם כערב להתחייבות אביו, הרי שמעצם זאת שהתמורה ניתנה לחייב העיקרי (כאמור בתצהיר הנתבע עצמו), לא ניתן עוד להעלות טענת היעדר תמורה; העובדה כי התמורה לא שולמה אישית לנתבע, אינה מעלה או מורידה, כי לעולם, הערב אינו מקבל את תמורת ההלוואה, אלא אך ורק מעניק בטוחה לפירעון החיוב הנובע ממתן ההלוואה. אמנם, לנתבע כערב עומדת טענת כישלון תמורה, שאותה טענה עומדת לזכות הערב העיקרי - ואולם טענה זאת לא רק שלא הועלתה, ואפילו לא ברמז, אלא הנתבע הודה כי ההיפך הינו הנכון: מי שנטען שהינו הלווה העיקרי, לכאורה, אביו של הנתבע, קיבל הלוואה באמצעות בנו.
10. בכל הנוגע לאביו של הנתבע, הרי שהנ"ל כלל לא מסר תצהיר. על משמעות אי הבאת עד חיוני או ראיה חיונית אמר כבר בית המשפט העליון כי קיימת חזקה שצד אשר אינו מביא עד חיוני או ראיה חיונית, ללא הסבר סביר, כאשר מדובר בעדות אשר יכולה היתה לתמוך בגרסת אותו צד, פירוש הדבר הוא שאותה עדות הייתה משמשת לחובתו של אותו צד, ולא תומכת בו. ראה: קדמי, "על הראיות" (חלק שלישי - תשס"ד 2003) עמ' 1648, ע"א 641/87 קלוגר נ' אורט ישראל בע"מ ואח', פד"י מד (1) 245, ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פד"י מה (4) 651. לעמדתי, אי הבאת תצהיר או כל מסמך אחר, מטיל צל של ספק על הטענות אשר הועלו, צל אשר הופך את טענות ההגנה, הדחוקות ממילא, לדחוקות אף יותר.
11. לגבי יתר טענות ההגנה החדשות, כאמור בסעיף 7 לעיל, הרי שאלו הועלו אך ורק במסגרת הדיון בהתנגדות, תוך הרחבת החזית והוספת טענות עובדתיות מבלי שהובאו בגינן אסמכתאות, מבלי שנשמעו הטענות, ומבלי שהועלו בהתנגדות ולו ברמז. לא מצאתי לנכון להתייחס לטענות הגנה אלו, באשר התייחסות ל"שיפור עמדות" שכזה, תהווה לא פחות מאשר התעלמות מוחלטת מסדרי הדין. סדרי הדין אמנם אינה מיטת סדום (עניין ששון נ' קדמה), ואולם התעלמות מוחלטת מסדרי הדין, אינה ראויה במקרה זה, גם באופן כללי, ובעיקר באופן פרטני לגבי נסיבותיו הנקודתיות של הליך זה, כפי שיפורט להלן.
12. טענה אחת, נשמעה במסגרת הדיון (ויאמר, כי אף בית המשפט העלה נקודה זאת ביוזמתו החלקית), והיא הטענה כי מדובר במקרה זה בהלוואה החוסה תחת כנפיו של חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות תשנ"ג 1993. מציין הנתבע במסגרת ההתנגדות "במהלך חודש ינואר 2012 ביקש אבא שלי לקבל הלוואה מהזוכה ע"ס 25,000 ש"ח...". אין חולק כי הלוואה ניתנה (הדבר עולה מתשובת התובעת להתנגדות), ואין חולק כי התובעת אינה מוסד בנקאי כהגדרתו בחוק הבנקאות (רישוי).
13. לפי סעיף 2 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, "חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב". לפי סעיף 8 לחוק הנ"ל, "הגיש מלווה תובענה בבית משפט נגד לווה, או הגיש נגדו בקשה ללשכת ההוצאה לפועל לביצוע פסק דין או לביצוע שטר, והכל בקשר לחוזה הלוואה, יצרף לכתב התביעה או לבקשה העתק של פסק הדין או של החוזה, לפי העניין".יתר על כן, סעיף 8 (ב) כולל רשימת פריטים אשר חובה היה לציינם בעת הגשת הבקשה לביצוע שטר החוב, שטר חוב אשר ניתן בהקשר של הלוואה חוץ בנקאית.
14. ייאמר כי הגם שמעמדו של הנתבע הינו של ערב ולא של לווה, הרי שלפי סעיף 12 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, "כל טענה העומדת ללווה לפי חוק זה, תעמוד גם לערב להלוואה".
15. יש לזכור, כי במסגרת תובענה שטרית הנובעת מהלוואה חוץ בנקאית, מחויב קיום רכיב נוסף לעילת התביעה לפי דברי ביהמ"ש בע"א (מחוזי ת"א) 4003/07
בס נ' אברהם (21.1.09): עילת התביעה כוללת גם את חוזה ההלוואה והפרטים שיש לפרט לפי סעיף 8 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג - 1993, ובהעדרם - אין עילת תביעה כלל.
16. ולמען הסר ספק, אין חולק שככל שמדובר בעסקת ניכיון שטרות (כפי שאמר ב"כ התובעת), הרי שמדובר בעסקת אשראי והלוואה. לכך ניתן למצוא תימוכין אף בחקיקה ובפסיקת בתי המשפט. ראה:
- חוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א - 1981, סע' 1:
"אשראי - לרבות ערבות, קיבול שטרות,
נכיון שטרות, מימון באמצעות השכרת נכסים, פתיחת אשראי תעודות או אישורו, והתחייבות לשלם כסף על חשבון הזולת".
- חוק היטל על אשראי במטבע חוץ, תשמ"ז-1987: